קצת היסטוריה

שיתוף הפעולה האזורי של יישובי עמק הירדן, נוצר לאחר הקמתו של גוש יישובים המרוכזים באזור קטן יחסית, בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20.
צרכי כל יישוב בנפרד וכל היישובים יחד, חייבו מיסוד של תיאום ושיתוף פעולה בתחום החברתי, הכלכלי, הפיננסי, הביטחוני והמוניציפאלי. באוגוסט 1935, הוקם "ועד הגוש" של משקי עמק הירדן, שיהפוך לימים למועצה האזורית. הוועד נרשם כאגודה שיתופית ב 27.10.1939 ובכך ניתן אישור רשמי לשיתוף הפעולה בין הקיבוצים בעמק.

הפעילות הארגונית התגבשה בשלושה ערוצים במקביל:

מתן שירותים פיננסיים למשק החקלאי:

שיתוף באספקת תשומות לחקלאות, השגת אשראי וגבייה משותפת.

פיתוח התשתית המשקית:

הקמת מערכת ניסיונות בחקלאות, טיפול מרכזי-אזורי בפרי תוצרת המטעים – מיון, אריזה, שיווק מאורגן ופיתוח שירותים טכניים לענפי החקלאות.

פעילות בתחום המוניציפאלי:

פיתוח תחבורה למשאיות ולתושבי העמק, התארגנות אזורית בנושאי התיישבות וביטחון, שירותי בריאות, סניטציה, דואר ותרבות, חינוך.

התפתחות המבנה הארגוני- אזורי ליוותה את הגידול באוכלוסייה והפעילות החקלאית באזור

בין השנים 1922-1936 שילשה עצמה אוכלוסיית קיבוצי העמק והשטח המעובד הכפיל עצמו פי 2.5, כשלמעלה מ 70% ממנו מושקה. לצד גידולים לצריכה עצמית, הופיעו בתקופה זו גידולים לשיווק כמו בננות וענף החלב.
הקמת מדינת ישראל והעלייה הגדולה של תחילת שנות ה-50 העמידו אתגר חדש בפני "עמק הקיבוצים": הרחבת שטחי העיבוד, הרחבת הייצור ויצירת מקורות תעסוקה לעולים. המשק החקלאי פונה לענפים עתירי עבודה כמו גן ירק. בשיתוף האזורי, המגמה הייתה להגדיל את חלקו של החקלאי במוצר המוגמר (מיון, הבחלה, אריזה), וכן לקיים מחקר חקלאי, שנועד לבחירת זנים, הגדלת יבולים, גיבוש ומיסוד שיטות עבודה (בדיקות קרקע, השקיה, הדברה ועוד) והקטנת הוצאות הייצור.
את מקום ועד הגוש בתחום המוניציפאלי תפסה מ-1949 המועצה האזורית עמק הירדן- המועצה האזורית הראשונה בישראל. "הקופה המשותפת" הופכת למשקי עמק הירדן, מוסד פיננסי שעוסק בריכוז קניות וריכוז אשראי, תוך ניצול היתרון לגודל, ובעזרה הדדית.

בשנות ה-50 וה-60 הוקמו והורחבו יחידות השירות הענפיות השונות:

בתי אריזה- לבננות, לתמרים, ומאוחר יותר לאבוקדו ולירקות ומכון תערובת; לצדם מרכזי שירות טכני: יחידת ציוד כבד לביצוע עבודות במשקים ובאזור, מוסך מרכזי, ארגון הובלה ולימים גם מרכז מחשוב ותוכנה.

בשנת 1959 אוחדו פעילויות אלה תחת תאגיד "מפעלי עמק הירדן" בתוך המועצה האזורית וב- 1964 הופכים כל השירותים הענפיים ליחידה עצמאית, שתהפוך מאוחר יותר ל"צמח – מפעלים אזוריים".

לאחר מלחמת ששת הימים הצטרפו להתארגנות האזורית יישובי דרום רמת הגולן, וכן יישובים בגליל התחתון.

שנות ה-80 היו שנים של שינויים מבניים, ארגוניים ומשפטיים ביישובים השונים אשר השפיעו בהמשך הדרך על המבנה הארגוני ועל אופיו של התאגיד. 

בשנת 2004 הוחלט על מיזוג ניהולי של צמח מפעלים ומשקי עמק הירדן.

כיום שותפים בצמח מפעלים אזוריים - 26 בעלים
ובמשקי עמק הירדן - 31 בעלים.