סיכום קדנציה טל ישועה

עם השניים התמלאה ישראל באוסף של חוקים רב ועצום שכבר מיזמן לא מדברים אחד עם השני. קוראים לזה רגולציה, בפועל כל משרד מתנהל בסבך פנימי משלו וביחד פיתוח המדינה כבר בלתי ניתן לניהול.

אלכסנדר מוקדון פתח את הקשר הגורדי עם החרב שלו, אבל הוא היה מנהיג עם אומץ רב.

מי שזוכר את הקיבוצים לפני השינויים הגדולים הם היו דומים, סבך של החלטות עם השענות על ערכים שכבר מיזמן לא דיברו עם ההחלטות שהוחלטו בשמם. היה צריך זמן, אומץ, מנהיגות ומשבר גדול כדי לשנות.

הפריצה שפרצה התנועה הקיבוצית בשנים האחרונות באה ממנהיגות שקמה בשטח ויצרה את העולם החדש. אם יספרו את כמות האנשים שהגו , יצרו והובילו את השינויים יגלו שלא היו הרבה, קבוצה לא גדולה של מנהלים שהמציאה את הקיבוץ מחדש למצבו הנוכחי ואפשרו את הפריצה הגדולה.

מנהיגות

ההבדל בין מנהל , מנהיג ושליט הוא כמעט תרשים זרימה.

כולנו התחלנו כמנהלים והצלחנו אם ראינו נכון את המשימות וגם ידענו לנהל אותם נכון.

מי שבא עם או הצליח עם הזמן לפתח יכולות לראות עמוק פנימה לתוך עצמו, עבר לשלב המנהיג. היכולת לראות אנשים ולהובילם עובר דרך היכולת לראות פנימה, אז מתפתחת מנהיגות.

כשאתה מנהיג אתה עסוק בצרכים המלאים של אילו שאתה מנהיג אותם ,של העובדים, של בעלי העניין. כדי שההנהגה גם תצליח היא צריכה לפתח  את היכולת לראות רחוק.

בשלב מסוים בתהליך ניכנס הרצון והעיסוק בלהישאר בתפקיד

כשהרצון להישאר בתפקיד גדול יותר מהרצון לעשות למען אילו שאתה מנהיג אותם זה הזמן שאתה הופך לשליט.

מנהיג בונה את הארגון כדי שישרת את המטרות שלו, שליט בונה את הארגון כדי שהוא יישאר השליט שלו, זה שינוי מוחלט של המטרות.

הסיבה שאני מאמין שהליכוד לא הצליח לזכות בבחירות האחרונות וגם לא יצליח בעתיד היא כי הליכוד איבד את הרצון להנהיג.  נישאר לו רק הרצון לשלוט. אני מאמין שהעם מרגיש את זה.

הדרך הכמעט יחידה לקטוע את תרשים הזרימה הזה היא קיצוב קדנציות.

מי שאומר על עצמו שלו זה לא יקרה לא מכיר את עצמו.

קואופרציות

קואופרציה היא שותפות שנועדה להגדיל את שרשרת הערך של המשתתפים בה

יש תמונה של אלפי דגים שנעים ביחד ויוצרים נראות של דג גדול, זו המהות של קואופרציה. הפיכת הרבה קטנים לכוח גדול שאף אחד לא היה יכול להגיע לבד.

יש אלפי קואופרציות חקלאיות בעולם, הן כולן באות ליצור כוח עודף לחקלאי הבודד

קואופרציות מאוד רגישות למנהיגות, לריצה ליד העגלה, ניתנות בקלות להשתלטות של שליטים אבל הן כמעט כלי בלעדי ליצירת כוח לפרטים.

בצמח החברות החקלאיות מנוהלות כקואופרציות ללא קשר למבנה המשפטי

עדיין יש משקים שגאים לרוץ ליד העגלה, נדבר על זה כשנדבר  על דפוסים.

הקואופרציה הכי שקטה שלנו והכי משמעותית שלנו היא משקי עמק הירדן. מדובר בקואופרציה של כסף. דרך ניהול תזרים משותף אנחנו יוצרים עוצמה פיננסית שמאפשרת גם צמיחה לשותפים וגם חיסון מסוים ממשברים מסכנים.

כל חברה הייתה מתה שיהיה לה בנק בבית, זה נותן לה כוח עצום בכול התחרות על שוק הכסף. אנחנו מפתחים את האזור דרך הבנקאות והכסף.

המפתח של משקי זה כאמור תזרים המזומנים המשותף, בשביל זה צריך את הקואופרציות החקלאיות, את הרכש המשותף ואת המחזור שעובר דרך כאן.  זה מודל שמזין את עצמו ויוצר כוח מעצם קיומו.

 

החקלאות בישראל

אנחנו אוהבים לבכות על ירידת ערך החקלאות אבל מסרבים להסתכל למציאות בעיניים.

החקלאות משתנה בקצב איטי אבל השיווק החקלאי משתנה בקצב מסחרר. בתהליך הדיגיטציה שיצרו הרשתות נוצר מונופול דיגיטלי המנהל את השוק. השוק כבר לא נע סביב הצע הסחורות מול הביקוש לסחורות אלא מול המחיר שהצרכן מוכן לשלם בעבור הסחורות בכול רגע נתון. לכל מוצר כמעט יש תחליף ולכן אין צורך להוריד מחיר.

השוק עובר מתמחור אנכי (היצע וביקוש) לתמחור אופקי (העלאת מחיר באמצעים דיגיטלים כמעט ללא קשר לביקוש או להיצע)

ההבנה של זה היא המפתח לתכנון כלי המכירה ושיטות המכירה. בלי השינוי שלהם נמשיך להפסיד.

המלחמה בממשלה וביבוא מיותרת לדעתי, אנחנו עושים את זה המון שנים והמנהיגות החקלאית נורא אוהבת את זה וממש טובה בזה. הבעיה היחידה שזו מלחמה בזירה הלא נכונה.

 כדי ליצור זירה שמסוגלת להתמודד עם התהליכים בשוק צריך ליצור זירה דיגיטאלית של ספקים שמתמודדים על ידי חשיפת מחירים, לא על ידי הסתרתם. הפוך מה DNA של החקלאים.

זו הסיבה שהשקענו בבורסה לחקלאות, פיתוחה יכול להפוך לאחד הכלים שמשנים את המגמה. אבל הדבר החשוב ביותר בתהליך שינו המגמה היא ההבנה של שינוי השוק. 

מאזן אזורי

לפני ארבע שנים יצרנו את המאזן האזורי. הוא מאפשר לנו לראות את המגמות באזור ברמת המקרו.

הוא מראה לנו שההון באזור הוא של כמעט שני מיליארד ₪.

הוא מראה לנו שיש צמיחה איטית של ההון האזורי למרות השינויים שקרו ברישום ההתחייבות הפנסיוניות ששחקו את ההון ( כלומר הצמיחה הייתה גבוה יותר)

הוא מראה לנו שיש באזור יותר מ 800 מיליון ₪ ברמות נזילות כאילו ואחרות

הוא מראה לנו שמשקי מנהלת כמעט 1/4 מהמזומנים האזוריים לטובת הפיתוח האזורי (כפול ממה שיה לפני 6-7 שנים)

הוא מראה לנו שקצב ההשקעות בפיתוח נמוך ממה שהיינו רוצים שיהיה.

הוא מראה לנו שעליה של 1 ₪ במחיר המים יחזיר את האזור להיות מידבר  

הוא מראה שאין באזור כמעט בעיה לגייס כסף לכל פרויקט שיש לו התכנות כלכלית סבירה.

הוא מראה לנו שיש מעט יחסית של יוזמה ניהולית בקיבוצים, בעיקר מסורתית.

יצרנו כלי נהדר שמראה בדייקנות, לעיתים באכזריות את המציאות לכול משק שרוצה לראות אותה.

אני מציע לכם להשתמש בו יותר.

אתם משלמים ליועצים שונים עשרות אלפי שקלים בשביל המסקנות שהכלי הזה יודע לחשב ולהראות. תפתחו אותו, אל תוותרו על הנגישות אילו. לפעמים הוא יראה למשק מציאות אכזרית אבל זה גם מראה שיש לאן ללכת.

חדשנות

כמות הכסף שמשאירה באזור החקלאות המסורתית כרווח, שכר עבודה ותשומות שנשארות באזור נימדד בעשרות מיליונים.

כמות הכסף שישאירו באזור 500 משפחות שיגיעו לאזור ויעבדו בשכר הנדסאים / מהנדסים היא יותר מ 100 מיליון בשנה, זה משנה פני אזור.

כדי שהם יגיעו צריך להאיץ את האזור

אזורים חקלאיים עובדים בתדר של עונה לעונה, הכול קורה לאט

חדשנות מאיצה תדר, מאיצה את קצב ההחלטות, את קצב הביצוע, את קצב ההתפתחות.

חדשנות זו לא טכנולוגיה, זה סטיט אוף מיינד, צורת חשיבה וקצב עשייה.

בפרק א בבראשית כתוב שנבראנו  בצלם אלוהים, נבראנו בצלם הדבר היחיד שמוסכם על כולם שאין לו צלם. בסיס החשיבה היהודי מבוסס על הבריאה הזו , על להיות חלק מהאלוהות, חיבור ישיר, ללא מתווכים, מחוברים וזהו.

כשאנחנו מחוברים ישירות לאלוהים אז השמיים הם הגבול, זה מאפשר לנו לשנות חשיבה, מסגרות, טכנולוגיה. זה הופך אותנו לחדשנים כל כך, מהירים כל כך, זה הופך אותנו לעם עם הכי הרבה פרסי נובל לנפש.

כשאני רוצה להעלות לעצמי את מצב רוח אני הולך למרכז חדשנות, שוהה שם שעה וחוזר מלא אנרגיה. זה לא סתם, התדר שם מהיר יותר, זורם יותר, הרעיונות שזזים בחדר מהירים וממלאים, זו חדשנות.

היום המרכז חדשנות מכיל כבר 15 איש שעובדים בזה ומאיץ כל דבר שקרוב איליו.

אם פעם נכתוב איך בשלוש, ארבעה מיליוני ₪ שינינו פני אזור נכתוב על מרכז החדשנות.

יעוד

לפני שש שנים נפגשנו והגדרנו את היעוד.

היינו בכנס עם הרבה אנשים, כתבנו על הקיר מילים גדולות

עם השנים דייקנו את המילים והן הפכו לקטנות יותר, מעשיות יותר , מדידות יותר.

היום אנחנו משיקים את המותג המדויק עוד יותר.

צמח זה לא תאגיד אחד, יש הרבה צמחים בבעלויות שונות

צמח זה מותג מחבר שתפקידו לנהל את שיתופי הפעולה.

אנחנו מודדים את עצמינו על הגדלת העושר האזורי.

השאלה הנשאלת מול כול פעולה שאנו רוצים להוביל היא האם היא משרתת או לא משרתת את המגמה הכללית של צמיחת האזור.

תפקידנו הוא ליצור את סה"כ הפעולות שביחד מגדילות את העושר והפיתוח האזורי של כלל הבעלים שלנו.

לטובת זה יש לנו את ניהול התעשיות שלנו, החקלאות שלנו, הנדל"ן שלנו, התזרים שלנו.

אנחנו בוחנים כל פעולה בשלושה מימדים, ברמת התוצאה של הפעולה עצמה, ברמת החיזוק הפיננסי שהיא עושה לבנקאות שלנו וברמת התרומה לפיתוח האזורי ( דוגמא – מנגנון הרכש שמוקם עכשיו- מגדיל את הכסף בידי הבעלים, מגדיל את זרימת המזומנים בתוך משקי ומחזק את היכולת הבנקאית ומשתמש בטכנולוגיה שיכולה לחזק את האזור )

תהליכים

מי שהופתע מהאיסור בארה"ב על הפלות שכח לרגע את מה שהוא יודע על תהליכים

אחרי שנים של "מי טו" שבוא נאסר על הגבריות האמריקאית להטריד, לאנוס, לשלוח ידיים , להחפיץ ועוד כל מיני דברים שהם ממש אהבו לעשות, היא הצליחה לתת מכת נגד כדי לנסות להגיד "הי, אנחנו עדיין שולטים לכן בגוף". זה תהליך. הוא הולך קדימה ואחורה . השאלה החשובה והיחידה היא קו המגמה .

כשאנחנו חושבים תהליך אנחנו צריכים לנסות לזהות את קו המגמה ולפעול דרך קו המגמה, תוך ידיעה שיהיו ניצחונות והפסדים.

בעולם קרוב ל 9 מיליארד אנשים. הוא מגדל עשרות מיליארדי בעלי חיים כדי להאכיל את האדם. כל בעל חיים צורך בין 3 ל 8 ק"ג חלבון מין הצומח כדי ליצור ק"ג בשר למאכל, חלבון שמשונע בכול העולם ואחר כך משונע שוב כבשר.

בעשר השנים האחרונות העולם עבר את סף היכולת שלו להחזיק את המסה הזאת על בסיס יכולת הניקוי העצמית ומבלי ליצור סטטיסטית עוד וירוסים מסוכנים. המסה האפשרית לקראת סיום ולכן המגמה אומרת שתהיה ירידה גדולה, או בכמות בני האדם או ביצור החלבונים מין החי. זו המגמה. ביינתים אנחנו משקיעים היום במשחטות אבל כל הזמן צריך להיערך ולהוביל את המגמה שכבר מתחילה לקרות, המעבר לחלבונים אלטרנטיבים.

העולם לא סוחב את הזיהום מדלק פוסילי. כל גג יכול ליצר כל יום חשמל ליום רכב אחד. זו המגמה. בינתיים ממשיכים לנסוע על בנזין אבל המגמה כבר כאן

כנ"ל שוק הסחורות החקלאיות שדיברתי עליו, כנ"ל שוק העבודה מול שוק הרובוטים.

אחד התפקידים החשובים שלנו זה לזהות את המגמות ולהוביל אותן למרות כל ההפסדים שיהיו לנו בדרך.

דפוסים

כשהגעתי לאזור פגשתי באפיקים חבר שהסביר לי שחצי שנה נישרף כאן המוח וחצי שנה מוציאים את העצבים זה על זה. כאן כולם רבים, זה הדפוס של עמק הירדן.

לפני כמה זמן טיילתי עם אשתי, אנחנו חיים ביחד, עובדים ביחד ומתווכחים ביחד. שנינו אנשים דעתניים. נוצר וויכוח שהלך והתעצם. רגע לפני שהוא עבר את נקודת האל חזור שבו הכעס ניכנס נחתה עלי הברקה "רגע, הדפוס של אבא שלי רב עכשיו עם הדפוס של אמא שלך, בואי נשב רגע בצד ונתן להם לסיים את הריב, למה אנחנו צריכים להיות בתוך הלופ?"

זה דפוסים.

אנחנו מודפסים משחר ילדותינו על ידי ההורים שלנו, על ידי החברה שבה אנחנו גדלים, על ידי התרבות שלנו, על ידי העם שלנו. כל אחד שולח יד לנפש העדינה שלנו ומנסה , במודע או שלא במודע להדפיס אותנו לצרכיו. אנחנו  נותנים לזה הרבה צידוקים חברתיים, מוסריים, הסטורים אבל בפועל אנחנו לא יכולים להגיד לרגע שיש לנו דעה עצמאית.

בקבוצת הווטסאפ שלי "י"ב 3 מגמת חשמל" כל מי שהיה מערכניק בשנות השבעים היום קורא לעצמו מרכז שמאל, כל מי שהצביע מח"ל היום ליכוד ימינה. העולם השתנה, האנשים השתנו, הדפוסים של ההורים עדיין מנהלים לנו את ההצבעות.

כדי להשתנות צריך לשנות דפוסים.

שינו הדפוסים עובר דרך תודעה ותשומת לב לא ליפול לדפוס שוב.

לפני כמה שנים הייתי יו"ר של חורשים. ישוב קטן, 100 חברים, חוב של 300 מיליון ודפוס של אין סוף ריבים.

אחרי שאי אפשר היה להעביר שם את השינויים הנדרשים החלטתי להעלות לאספה הצעה להפסיק לריב. ככה, הצעה פשוטה, ישירה וללא עומק גדול מידי. היה דיון סוער והיא  התקבלה ברוב של 84%. אחר כך הם הפסיקו לריב והצלחנו לנהל.

היום חורשים זה קיבוץ עשיר בלי חוב.   תודעה זה כל הסיפור.

כשהתחלנו לעבוד סירבתי להתייחס לתרבות של הריב, לתרבות מכתבי השרשרת. מי שרוצה לדבר שיבוא לדבר. במקביל שינינו את דפוסי העבודה בתוך צמח, הכול פתוח, החומרים נשלחים , ההחלטות קורות באור.

אני מדבר על דפוסים כי זה יכול לחזור. לנו קל לקבל החלטות ולשכוח שאנחנו עובדים בשביל הבעלים ולכם קל לחזור לריב. צריך לשמור אחד על השני בכבוד.

המדינה

לסיום אני רוצה ברשותכם לדבר קצת על המדינה

פעם , בעיירה היהודית היו שני בעלי תפקידים, היה גביר והיה רב.

הגביר תפקידו היה לנהל את הקהילה, לפעול אצל השלטונות כשהיה צריך, לדאוג שהכספים יעברו נכון, לדאוג שהקהילה תשגשג.

הוא לא היה צריך להיות הכי ישר, היה מותר לו להיות ערמומי, להיות עשיר, לדאוג גם לעצמו ובתנאי שימלא את תפקידו.

הרב היה המאזן שלו, הוא היה צריך לשמור על המוסר של הקהילה, לא לאפשר לגביר לחצות יותר מידי קווים. הרב ידע שהגביר יכול בקלות להשתמש בקהילה לטובתו במקום לעשות למענה. תפקידו העיקרי של הרב היה לחבר, לא לתת לגביר ללכת רחוק מידי.

לא פשוט היה להיות רב. הגביר היה בולט, בעל נוכחות. הרב היה צריך לראות ולהרגיש את כולם, לחבר למרות השונות. עוצמתו ניכרה בשקט שהביא לאחרים, לא בבולטות שלו.

כשהגביר רצה לחטא קצת יותר הוא היה מקרב אילו את הרב, לוחש לו מילים מחזקות, נותן לו כסף לתלמוד תורה, קצת כסף הביתה עד שהרב היה שוכח את תפקידו.  גם רבנים הם בני אדם.

המדינה שלנו עברה ועוברת את התהליך הזה כבר שנים ארוכות.  

ההנהגות המסורתיות בוגדות בתפקידן. הן כבר מזמן לא רוצה להנהיג, רק לשלוט.

הרבנויות לפלגהן השונות קורבו לכוח, לכסף, לשלטון. השתכרו לחלוטין ורק רוצות עוד כוח (למטרות נעלות כמובן..) עד שבגדו לחלוטין בתפקידה המחבר והפכו לכוח מפלג ומסית בתוך ליבו של העם (אני יודע שלחלק מהאנשים זה ממש קשה לשמוע) .

אנחנו בתקופה של בגידת ההנהגות . ללא קשר לימין ושמאל, ללא קשר לאיזו שהיא אג'נדה אמיתית חוץ מהרצון הגדול לבלוט ולשלוט.

זו תקופה מסוכנת ואני מודאג.

מדינת ישראל צריכה הנהגה שתפתח את הקשר הגורדי בו היא סבוכה וחנוקה. בשביל זה צריך הנהגה אמיצה.

 

כמו שציטטתי  בפתיחה " אין נשמה בודדת אלא הכול ארוג ומשורג בהוויה כולה" גם הנאום הזה ארוג ומשורג זה בזה.

 

שתהיה לנו שנה מצוינת ובהצלחה גדולה למי שיחליף אותי

טל ישועה